לצערנו, גם השנה, מתנהל הפסטיבל בצילה של מלחמת השבעה באוקטובר. אם חשבנו שלאחר הפקרת הגבולות והתושבים ‘העוטפים’ אותם בדרום הארץ ובצפונה וגילויי השחיתות והיהירות שעמדו מאחוריה, תתכנס החברה הישראלית והנהגתה למהלך אמיץ של חשיפת האמת, ריפוי, שיקום ותיקון יסודי — הרי שנכזבנו. אי-השוויון הכלכלי והשסעים התודעתיים בחברה הישראלית רק הולכים ומתרחבים בידי ממשלה, המנצלת את השבר וההלם ליצירת כאוס. באמצעות הכאוס היא מקדמת הפיכה משטרית, שבסופה תהפוך ישראל לסקטורקרטיה — שלטון המגזרים, הרודפים אחרי ההון ומפרקים את הסולידריות החברתית והרווחה האוניברסלית.

בתקופות משבר המיתוס הקדום והאמנות העכשווית מהווים מקור לפשר והשראה. התקופה שבין פורים, פסח וחגי הלאום המקדימים את הפסטיבל שלנו מצביעים על הסכנות הטמונות בתקופות של ‘הסתר פנים’ בהם מוסר ומנהיגות חסרים. כך, מגילת ‘א/הסתר הפנים’ מתארת תרבות הדוניסטית נטולת עכבות בה הפור קובע גורלות ומוביל לטווח לא מוסרי. כך, רגע לפני קבלת הלוחות הראשונים ‘הסתר הפנים’ של האל ונביאו מובילים את העם לפולחן עגל זהב אשר גם בסופו טווח ומגפה. כך, אנו למדים שלחרות ולמסע מ‘הסתר הפנים’ של העבדות אל החרות האישית והלאומית יש מחירים כבדים אבל, שחיים של חירות ומשמעות שווים את המאמץ וגם את המחיר…

לפיכך, בחרנו השנה להקרין סרטים ולקיים דיונים העוסקים באופניה השונים של החירות ובמאבק העיקש עליה.

תנאי מקדים לכל דיון המתקיים כיום בישראל על מושג החירות, וכל מעשה הנעשה למען השגתה, הוא פדיונם המיידי של כל חטופות וחטופי השבעה באוקטובר — מי בשמחה לחיים ושיקום, ומי בצער למנוחת עולמים.

תֵּן לְכָל בְּנֵי וּבְנוֹת אַבְרָהָם, שָׂרָה וְהַגֵּר אֶת עֹז הָרוּחַ וְאֹמֶץ הַלֵּב לְהַתִּיר כִּבְלִי שֶׁבִי וְלִחְיוֹת חַיֵּי חֵרוּת.

גם השנה נקיים מחווה לביה”ס לאמנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר. נצדיע לחלום להקים תעשיית קולנוע משגשגת בשדרות, הרחק מגבולות המרכז — חלום שהפך בחלוף השנים למוסד משמעותי, חי ובועט, שבוגריו ובוגרותיו מהווים/ות חלק חשוב מתעשיית הקולנוע בכלל ומהקולנוע הדוקומנטרי בפרט.